תפילין

סיפורים רבים נקשרו בסגולת מצוות תפילין, גם סיפורי מופת רבים כרוכים בקיום המצווה, עוד בזמן התלמוד מוצאים אנו עובדות פלא של אמוראים שניצלו מצרה ומאסון בזכות הנחת תפילין. במאמר זה אנו רוצים להקיף ולהרחיב את הידע על פרטי המצווה ודקדוקיה. התפילין נראים כקופסאות שחורות מרובעות מחוברות ומקובעות על גבי בסיס מלבני קשיח שחור גם הוא. מהבסיס נמשכים ויוצאים הרצועות. ה'קופסאות' הן מרובעים עשויים מעור בהמה אשר בעיבוד מיוחד עובר תהליך של הקשחה, בתוך התפילין מניחים את 'פרשיות התפילין' – פרשיות מתוך התורה הכתובות על קלף אמתי ובכתב יד של סופר סת"ם. כל אחד מניח שני תפילין, על היד ועל הראש.

מהלכות תפילין

הציווי בתורה לקיום מצוות תפילין הוא הפסוק: "וקשרתם לאות על ידך, והיו לטוטפות בין עיניך". מעניין לציין שבתורה שמם הוא 'טוטפות' ו'תפילין' הוא דווקא השם המופיע בתרגום הארמי. אנו רואים כאן תופעה מעניינת, שבה המילה הרווחת לציון חפצי המצווה, איננה המילה המקראית אלא הארמית. כל ילד מתחיל להניח תפילין בגיל בר מצווה (בקהילות מסוימות מתחילים מעט לפני), בנות אינן מניחות תפילין. את התפילין מניחים ביום, ובימות החול בלבד, לא בשבתות וחגים. בעבר הניחו אותם למשך כל היום עד זמן שקיעת החמה. כיום נוהגים שהם יהיו מונחים בעת תפילת שחרית בלבד, מלבד בצום תשעה באב, שאז האשכנזים וחלק מהספרדים מניחים אותם בעת תפילת מנחה.

ממה מורכבים תפילין?

תפילין מורכבים מ: בתי התפילין, פרשיות ורצועות. בתי התפילין הם הבתים השחורים שבתוכם משחילים את הפרשיות. הם צריכים להיות עשויים מעור של בהמה טהורה. צביעתם בצבע שחור היא הלכה בסיסית בהלכות התפילין. כמו כן, היא חייבת להיות מרובעת ברמת דיוק מרבית. גובהם הסטנדרטי של בתי התפילין הם כ-4 ס"מ, בקהילת חב"ד נוהגים לעשותם גדולים יותר, ובקרב חלק מיוצאי עדות המזרח וקהילות המקובלים נוהגים לעשותם קטנים יותר ולהניחם בשעת התפילה יחד עם תפילין העשויים בשיטת רבינו תם. בשני צדדיו של התפילין של ראש עושים הבלטה של האות 'ש'. בצד ימין (של המניח) מבליטים שין בעלת שלושה ראשים, ובצד שמאל מבליטים שין בעלת ארבעה ראשים.

מאיזה חומר מיוצרים בתי התפילין?

את בתי התפילין מייצרים מעור של בהמה טהורה, לצורך כך ניתן להשתמש בעור של שור, כבש, פרה או עז. את סוגי העורות מחלקים לשני קטגוריות: עור של בהמה דקה (כבש ועז), ועור של בהמה גסה (שור ופרה). שני הסוגים כשרים כאמור לייצור של בתי התפילין, ההבדל ביניהם הוא באיכות. עור של בהמות גסות נחשבות ליותר עמידים, ואילו עור של בהמות דקות הם אטומים ונשמרים פחות, אך מצד שני קלים יותר לעיבוד ופיסול. לפני מאות שנים היו משתמשים יותר בעור של בהמות דקות, בשנים האחרונות רווח יותר השימוש בעור בהמות גסות.

פרשיות התפילין

לתוך כל 'בית תפילין' מכניסים ארבעה פרשיות מסוימות. אך יש הבדל מהותי בין התפילין של יד לתפילין של ראש. בתפילין של יד כותבים את כל ארבעת הפרשיות על גיליון אחד. ואילו בתפילין של ראש כותבים כל פרשייה על גיליון נפרד, ולתוך ה'בית' מכניסים ארבע גיליונות קלף מופרדים. את גיליונות הקלף בשני בתי התפילין מכניסים על ידי שמגוללים אותם ומלפפים סביבם שיער של בהמה טהורה. גם הליפוף וגם התפירה של התפילין, וכן כל רכיב בייצור התפילין חייב להיעשות על ידי חומרים טבעיים העשויים מבהמות טהורות. ערבוב של דבק או כל חומר אחר בתהליך הייצור פוסל את כשרות התפילין.

מהם הפרשיות המוכנסות לתפילין?

הפרשייה הראשונה מופיעה בספר שמות פרק יג, היא מתחילה בקטע: "קדש לי כל בכור וכו', ומסתיימת בקטע: "ושמרת את החוקה הזאת למועדה מימים ימימה". הפרשייה השנייה מופיעה גם היא בספר שמות פרק יג. היא מתחילה בפסוק: "והיה כי יביאך ה' אל ארץ הכנעני כאשר נשבע לך ולאבותיך ונתנה לך וכו' ומסתיימת במילים: "כי בחוזק יד הוציאנו ה' ממצרים". השלישית כתובה בספר דברים פרק ו', מתחילה ב: "שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד" ומסיימת: "וכתבתם על מזוזות ביתך ובשעריך" הפרשייה הרביעית לקוחה מתוך ספר דברים פרק יא, מתחילה במילים: "והיה אם שמוע תשמעו אל מצוותי אשר אנוכי מצווה אתכם". ומסתיימת במילים: "וכתבתם על מזוזות ביתך ובשעריך".

רצועות התפילין

הצד החיצוני של הרצועות חייב להיות צבוע שחור, רוחב הרצועה חייב להיות מינימום כ-9 מ"מ שהוא אורך שעורה. אורך הרצועות: בתפילין של ראש הם צריכים להגיע עד אזור הטבור של האדם או מעט למעלה ממנו. בתפילין של יד הם צריכים להספיק לכל הכריכות שכורכים סביב הזרוע והאצבע – שבעה כריכות בזרוע ושלושה כריכות באצבע האמצעית. בדיעבד אם אין בנמצא תפילין בעלי רצועות באורך הרצוי, ניתן להסתפק במה שיש. שיעור אורך הרצועות אינו מעכב, ובחוסר ברירה ניתן להניח את התפילין בלא לכרוך

ה'קשירות' שבתפילין

הלכה למשה מסיני קובעת כי בשני התפילין צריכים לקשור קשר מיוחד ברצועות. בתפילין של ראש עושים קשר מיוחד בצורה המזכירה את האות דל"ת. הקשר מונח על עורפו של מניח התפילין. במילים אחרות, הוא הקשר שמחבר בין שני חלקי הרצועות המקיפות את הראש, וממנו והלאה ממשיכים הרצועות וגולשים כלפי מטה. בתפילין של יד הקשר מייצג את האות יו"ד. את הקשר מצמידים לבית של התפילין, ובעת שהתפילין מונחים על ידו של המניח, אסור שיהיה דבר חוצץ בין קשר היו"ד לבית התפילין. בצורה המדויקת של עשיית הקשר חלוקות הדעות. מצד אחד דעת רש"י ומנגד דעת הרמב"ם. כיום יוצאים ידי שני הדעות ומשלבים בקשירה אחת את שני הצורות.

איך מסדרים את פרשיות התפילין?

סדר הקדימויות בפרשיות נתון במחלוקת בין ארבעה פוסקי קדם מהתקופה המכונה 'תקופת הראשונים', השיטות הן: שיטת רש"י, רבנו תם, הראב"ד, ובעל ה'שימושא רבה'. מתוכם שיטת רש"י ורבנו תם השתרשה ברוב קהילות ישראל, והן מכונות: תפילין של רש"י ותפילין של רבנו תם. להלן פירוט השיטות: לשיטת רש"י סדר הנחת הפרשיות הוא – 'קדש', 'והיה כי יביאך', 'שמע', 'והיה אם שמוע'. לשיטת רבנו תם סדר הנחת הפרשיות הוא – 'קדש', והיה כי יביאך', 'והיה אם שמוע', 'שמע'. שיטת הראב"ד –  'שמע', 'והיה אם שמוע', והיה כי יביאך', 'קדש'. שיטת השימושא רבה – 'והיה אם שמוע', 'שמע', 'והיה כי יביאך', 'קדש'. את כל השיטות רשמנו בהתייחסות לצד שמאל של המניח, כלומר הסדר מתחיל מצד שמאלו לכיוון ימין. התפילין הבסיסיות שהתקבלו היום בכל תפוצות ישראל הם ה'תפילין של רש"י', ובשולחן ערוך נפסק שירא שמים יניח גם 'תפילין של רבנו תם' – מנהג שהשתרש בקרב הקהילות החסידיות, ברובם לאחר הנישואין.

סגולת התפילין

בתלמוד מובא סיפורו של אלישע בעל כנפיים, שהניח תפילין למרות האיסור שהרומאים הטילו. כשנתפס הסיר בידיו את התפילין, וכשהתבקש לחשוף מה יש בידיו הן הפכו לכנפי יונה, ולכן הוא זכה לכינוי 'בעל הכנפיים'. סיפורים רבים נוספים בסגולת התפילין הועברו מדור לדור. במשך הדורות הוכח, שהמניח תפילין כהלכתם מדי יום שכרו רב מאד…